הזדמנות שנייה

בסופ"ש שעבר הייתי מהורהרת, בראשי רצו מחשבות על החטא ועונשו. בהקשר של משפחה, עבודה וזוגיות: התחבטתי בשאלה – ביני לבין עצמי – מה המטרה שלנו בענישה, ולמי מגיעה הזדמנות שנייה?

תוך כדי הרהורים, נתקלתי במחברת ישנה שהייתה מונחת על מדפי הספרייה שלי, בחוברת היו רשומות שלי מסדנה שהעברתי לפני כשנתיים – כשעוד הייתי בהריון עם בני המתוק - לנידונים למאסר עולם באחד מבתי הכלא במרכז ארץ.

נזכרתי ברגשות שהתעוררו בי בעת ששמעתי את אותם האנשים, אסירי עולם, מביעים תחושות של חרטה. כל אחד והסיפור שלו. בסוף הקורס לכל אחד מהם ניתנה הזדמנות להגיד את אשר על ליבו, ורובם ככולם בחרו להביע חרטה (ספק לי, ספק לעצמם) בדרך כזו או אחרת, ולספר כיצד היו יכולים לנהוג אחרת באותו היום הגורלי מבחינתם, אילו רק היו יודעים, אילו רק היו יודעים אז שניתן גם אחרת.

"לא נכנסתי [לקבוצה] עם תקווה, יצאתי רק כדי להעביר את הזמן. התחלתי לשמוע, התחלתי להבין מה הייתי מפסיד, מה היה קורה אם הייתי שם את האגו בצד, אולי לא הייתי מגיע לכאן" (ש')

"בהתחלה אמרתי: מה אני צריך את זה? מה זה קשור? לא הבנתי מה זה רווח-הפסד, כשישבתי פה הבנתי... לפתוח את הראש. הגישה של להקשיב לאנשים עזר[ה] לי הרבה" (ר')

"צריך לוותר כדי לדעת להרוויח" (מ')

"תודה על כלים משמעותיים לחיים" (ג')

אחת מהשאלות שאני נשאלת פעמים רבות על ידי מכריי, חבריי ואהוביי היא האם אני מצליחה להיות אמפתית כלפיהם? להיות נקייה לחלוטין ממבט ביקורתי ומאשים כלפי היושבים במעגל?

ועליי להיות כנה גם לגבי התחושה עמה התהלכתי לפני הסדנה, כמו גם בתחושות שמתעוררות בי כאשר אני שומעת על פשע נורא שנעשה. הצורך בסנקציה, הרגשת הסלידה – היא משותפת לרובנו ואינה זרה גם לי.

אך הקורס הוכתר כהצלחה, וגם בלבי לא היה ספק – הוא שינה גם אותי. עתה, יותר מתמיד, אני מאמינה בהזדמנות שנייה.

כיום, כאשר מגיע אליי זוג שאחד מהם (או שניהם) מרגיש נבגד, כאשר אני משוחחת עם בני משפחה ביניהם עבר "חתול שחור", או אף כשאני שומעת מהורים כי התנהגותו של ילדם מתחת לכל ביקורת, ושכלו כל הקיצים, אני חושבת על אותם האסירים, ועל ההרגשה שליוותה אותי במשך כל הסדנה שלהם והמושג הזדמנות שנייה מקבל משנה תוקף.

ואמנם, דבר חשוב יש להאיר בהקשר זה - הקורס הספציפי אותו העברתי, להבדיל מסדנאות אחרות המוצעות בבתי הסוהר, הוגדר כקורס רשות. רק אסיר שהביע מוטיבציה ונכונות להתמיד בכל התהליך, היה יכול להירשם ולהשתתף. וכאן, בעיניי, נעוץ החלק המרכזי של "קבלת ההזדמנות השנייה": המוטיבציה של האדם לשינוי.

אם נסגל לעצמנו, כל אחד לחוד, את המנהג לתת הזדמנות שנייה, גם כשההרגשה אומרת לנו "לא!", ובאותה המידה, כשאנו מבקשים הזדמנות שנייה נעשה את המאמץ, נוכיח שהיינו ראויים להזדמנות השנייה.

אינני חושבת שכל התנהגות, דפוסי תגובה וסגנון אישי הם ברי-שינוי, אבל הרמת ידיים מראש, מרגישה לי לעתים כפתרון מהיר ונואש מדי. אז, למה לא לנסות, מי יודע, אולי נחווה ניצוצות נעימים של שינוי.

#שינוי #ייעוץ משפחתי #הורות #זוגיות #הזדמנות שנייה