לא רק שוקולדים ושיחות על רגשות

מה זו אינטימיות זוגית, ומה ההבדלים באופן בו נשים וגברים תופסים אותה? למה נשים מתאכזבות מהאינטימיות הזוגית ומה אפשר ללמוד על הגבר והאישה הישראלים?

שמחה לשתף אתכם בחלק מתוצאות המחקר שלי במחלקה לסוציולוגיה באונ' בר- אילן, על נשים שהשתתפו בסדנאות למיומנויות תקשורת לעומת נשים שלא השתתפו בסדנא כזו.

לתת מקום גם לאינטימיות הגברית

בישראל, ערך המשפחתיות תופס חלק מרכזי בחיינו ועל כן החברה הישראלית מכונה גם "חברה פמיליסטית" (מלשון family), (פוגל- ביז'אויי, 1999). סוג המשפחה הנפוץ בארצנו החביבה הוא משפחות שבהן כל אחד מבני הזוג נצמד לתפקידי המגדר המצופים ממנו: גברים אחראים על הפרנסה, ונשים על הבית ועל גידול הילדים. בנוסף, הנשים אחראיות גם על האהבה והקשר הזוגי, הן עסוקות בבדיקה מתמדת של איכות היחסים ומעוניינות באינטימיות נשית.

אבל....

שאלה חשובה שעולה היא האם יש אינטימיות אחת נכונה?

"אני רוצה לשבת אתו ככה, כמו שאני יושבת אתך, לדבר על כוס קפה. אבל אין בינינו תקשורת. יש שיחות על הילדים, על סידורים, על אירועים, אבל לא, את יודעת.... תקשורת פתוחה, עם רגשות והכל".

הציטוט הזה של לאה, שהשתתפה במחקר שלי, משקף את האכזבה של נשים ישראליות מהתקשורת הזוגית עם בן הזוג שלהן. השיח הטיפולי (אותו עולם טיפולים, ספרי ייעוץ, תכניות בטלוויזיה ועוד) מעודד נשים לקיים שיחות עם בני הזוג שלהן, וכך קורה שהאכזבה שלהן מתחזקת.

לפי החוקרת ג'מיסון (Jamieson, 1998) נשים, מצד אחד, משתוקקות לאינטימיות זוגית שמתבטאת בשיחות ובמחוות רומנטיות (פרחים, ארוחה לאור נרות וכו'), בעוד שהגברים מצדם, רואים דווקא בעשייה מעשית כאינטימיות וכהבעת מחויבות (למשל: סחיבת קניות, תיקון תקלה בבית, החלפת גלגל).

הציפייה שלנו לאינטימיות נשית לא משתנה ואנחנו רוצות לשנות את הגברים, כדי שיפעלו כפי שהיינו רוצות. התוצאה: אנחנו מתאכזבות מהאינטימיות הזוגית.

מה כדאי לעשות? להבין שיש כמה סוגי אינטימיות, ולא אחד, ובכך להקל על האכזבה שלנו כנשים.

מה קורה בסדנאות?

נשים שהשתתפו בסדנאות למיומנויות תקשורת עשויות לחוש חזקות בשיח הזוגי. הן רוכשות ידע וכלים שיכולים לסייע להן להביע את רגשותיהן, ובפרט רגשות שליליים (בנימין, 1997).

כשהן שבות הביתה הן מנסות להשתמש בשפה ובמיומנויות שרכשו, ומראות ביטחון בשיח הזוגי, שמתבטא ביכולת שלהן לדרוש, לעמוד על שלהן ואף לפעול בניגוד לדעתו של בן הזוג שלהן (במיוחד בתחומי הבית והילדים).

מה אפשר ללמוד על הגבר והאישה הישראלים בהתייחס למחקר?

הגבר הישראלי בתבנית הטיפוסית הוא מיוחד: מצד אחד הוא סמכותי, יודע ודעתן, אך מצד שני, ערך המשפחתיות חשוב לו מאוד, כמו שאמר מאיר בנאי ז"ל "יש בי מזה, וגם מזה, יש בי שניהם" ולכן, גם כשבת הזוג שלו דעתנית ונחרצת, הוא שומר על הערכים של שלום בית. הוא מחויב לבת הזוג שלו ולילדים ורוצה בטובתם.

האישה הישראלית בסוג המשפחות הנפוץ בישראל מיוחדת גם היא. למרות שהיה מצופה שהאישה שאחראית על הבית והילדים תבצע "עבודת רגש" (כלומר, תזיז הצדה רגשות שליליים כלפי בעלה, כדי שלא יווצר ויכוח, מונח שהגתה אורלי הוכשיילד), אנחנו מגלים כי האישה הישראלית עושה לעתים עבודת רגש, אבל לא משום שהיא מושתקת ומקטינה את עצמה, אלא כי גם היא רוצה לשמור על ערך המשפחתיות. מלבד עבודת הרגש שנועדה לשמור על היחד המשפחתי, אותה אישה גם מביעה את דעותיה באופן חופשי, גם אם הן שונות משל בן הזוג שלה.

נשים שהשתתפו בסדנא לעומת נשים שלא השתתפו

עוד נמצא במחקר כי נשים שלא השתתפו בסדנא חוששות פחות להיכנס לקונפליקט עם בן הזוג שלהן. נשים שהשתתפו בסדנא, מבינות יותר מה הן עלולות להפסיד מהמריבה ומנסות לחזק את הערך המשפחתי.

למרות שהסדנא מכוונת לשיחות ולקיום משא ומתן, עדיין, אצל רוב הנשים יש קושי לעבור מסוג הזוגיות המסורתי לתבנית זוגיות שוויוניות יותר, שיש בה יותר שיח ויותר גמישות בתפקידי המגדר.

רוצים לדעת עוד? היכנסו לסרטון 😊

https://www.youtube.com/watch?v=J2w2KDhXGGs&feature=youtu.be